מילים לשיר הזמנה לבכי – האשקולית

כמה שעות לפני שנפל אוריאל,
בחור צנום ויפה, כנערה.
מקופלים היינו בשוּחה הרדודה, בחול הרך.
הייתה שעת שחר מכוערת
והשמיים והארץ סערו. אוריאל סיפר על מילאנו, ממנה הגיע שלשום.
ואני סיפרתי על ניו-יורק, ממנה הגעתי לפני כמה ימים. אוריאל אמר, שהוא מוכרח להכיר לי ילדה מקסימה, איריס, שאיך זה ייתכן שאיננו מכירים, הרי נולדנו אחד בשביל השנייה, או להיפך.
הוא הכין סרט כדורים חדש, מבהיק, ל"מאג",
ואני מצצתי דבוקה של סוכריית מנטה ממנת הקרב,
כדי לרענן נשימתי משנת הלילה. בטרם ניתנה פקודה לצאת מן השוּחוֹת ולרוץ קדימה,
נפלה החלטה חפוזה בינינו לארגן מסיבה בביתו שבצפון תל-אביב, לאחר המלחמה.
אוריאל הבטיח לשלוח הזמנה מודפסת בזהב. מוזר שחשבנו על מסיבה.
אני רוצה לשלוח לכם הזמנה לבכי. היום והשעה אינם חשובים, אך תכנית הערב, תהא עשירה: בכי.
אני אבכה על המתים שלי, אני אבכה על אברהם, דודו ויאיר, על אמיתי, עוזי ובני.
ואתם תבכו על שלכם. נבכה על השכולים החדשים ועל האלמנות החדשות.
נבכה על היתומים החדשים, ועל הידידויות העזות שנחטפו, ועל האשליות המתוקות שנופצו,
ועל האמיתות שנתגלו כשקרים.
ועל העצב, שירחף כענן על כל שמחה לנצח. ונרחם על עצמנו, כי אנחנו ראויים לרחמים.
אך, כמה נבכה, בכי תמרורים נבכה,
בכי קורע לב, בכי גדול, בכי פסיכודלי,
כמה נבכה, ספלים מלאים נבכה,
נהרות נבכה, נבכה אוקיינוס.
ומי שירגיש כי נשבר, ואינו יכול עוד, יצא בחשאי,
על קצות אצבעותיו יצא,
קרוב לוודאי שבאשמורת אחרונה איוותר לבדי.