מילים לשיר כמובן שאם את נופלת – אריק ברמן

אני מכין לך ארוחת בוקר ומביא לך אותה אל המיטה, קפה נטול קפאין, אומלטנטול פרוטאין, לחם נטול חיטה.
רגע לפני שהיא עולה על המשקל אני משקר את מד המדידה, למה אם את נופלת, מותק אני יודע את לוקחת אותי איתך. הארון שלך מלא נעליים, ללא הבדלי צבע, גזע, דת, מין ומידה, אבל את חייבת עוד זוג אחד עקד אדום ט"ו בשבטי סטייל.
את בוחרת, אני לחוש למוכרת "תעשי טובה ותמגנטי אותן.
למה אם היא נופלת זאתי, את לא מבינה היא לוקחת אותי איתה" הם מגדרים את בלוק המלוכה, דוד ושאול, איפה שכל ה"היי סוסייטי".
הם מביאים חבר'ה של מגן דוד אדום, חבר'ה קדישא, חבר'ה שהיו בפלוגה איתי. אני קובע עם האיש שלך בצומת רחובות בת ימיים, אני שואל אותו "זה ירים אותה?" הוא צוחק "זה ירים פילים אינדיאניים.", אני נכנס הביתה ורץ לארוז סט מצעים לשניים
למה את את נופלת, את לוקחת אותי איתך(בלי לחשוב פעמיים). אני אוסף אותך מתא המעצר, לתא הוידוי, לתא המדידה, על האופנוע, אל תא המוח הבודד של הפסיכולוגית המטורללת שלך, אל תשקרי לה, תעברי טוב טוב על כל הפרטים איתה.
למה אם את נופלת, אלוהים ישמור את לוקחת אותי איתך. הערוצים מתקרצצים, הם נואצים, הם נועצים עיניים באחותי.
והם פונים, מטלפנים, מתעניינים, מתחננים לדעת מה איתי. אני מזמין לנו חדר, במרפסת יש יופי של בריזה, אני מביא סבונים מהבית כי הקטנים ששם מביאים לך את הקריזה.
ואז אין עם מי לדבר, את לא מזהה אותי, כאילו יש לך אמניזיה.
אם את נופלת אין אף אחד בבית.האורות דולקים? זה בטח מהטלויזיה. אני נוגע בך כאן וכאן, את אומרת לי "קצת יותר הצידה.", אני מחפש אבל חשוך, את אומרת "אל תזוז, תן לי חצי דקה".
את מתקרבת, הנה את כמעט שם, כל טעות שלי עכשיו קריטית
אבל הנה את נופלת, וכמו שחשבתי את לוקחת אותי איתך. הם מגייסים את המפכ"ל, את הרמטכ"ל, 669, הם שכרו גם חוקר פרטי.
הם מפנים מקום בכותרת של מחר, הם בטח יגידו שזאת אשמתי שלקחתי אותך איתי.