בתוך עולם של דמיון אני
מוצא את עצמי בימים רחוקים
רחוקים מאותה צרחה מתנשמת
רחוקים מאלו שהעין רושמת בתוך הראש הערפל גובר
בתוך הגוף אצלי הכל בוער
אני עוזב אתכם אחר כך חוזר
לגלות שהכל הפך אחר שבילי עפר שלא הלכו בהם אף פעם
נצבעים ירוק מתמלאים בטעם
ציורים שקופים של דמעה מתרסקת
צללים חיוורים שמסתירים את השקט בתוך הראש הערפל גובר. ואם כבר הכל הפך אחר אז אחר שיש בו יופי
מתמזג וצומח אל תוך מיליון יקומים
שיושבים ומחכים שנגדל ונחכים
כבר שנפסיק להאחז בשורשים יבשים ואם כבר הכל הפך אחר אז אולי נצא החוצה?
אם במקום להצטער על דברים שכבר אינם
תמיד באלו שישנם מיליון צבעים משוגעים
לא נחזיק בעולם רשע נצטרף אל הבאים ואם כבר הכל הפך אחר אז אחר שיש בו יופי.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©