לפעמים אני זוכרת עיר גדולה,
עיר כחולה,
כמו ציור מופלא,
לפעמים היא עוד שלי, אני שלה,
ואצלה כל הלילה. התמונה הזאת חוזרת על עצמה
בעוצמה,
בהירה חמה
אמא שם ואבא שר לו
ברחוב שבסאן-פאולו, מזמן
מול השמיים. החיוך לא מש
לא הפרח שבתוך הדש
צל אל צל ניגש
והאור פתאום נחלש.
מישהו רוכן
ונוגע בגומות החן
מבטו בוחן
וקורא לי: חנה, חנה. שתי צמות קלועות בסרט מלמלה
בשמלה לבנה, קלה.
אמא שם ואבא שר לו
ברחוב שבסאן-פאולו, מזמן מול השמיים. החיוך לא מש.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©