היי אתם, כל שרי המלחמה,
האם אתם יודעים מה זה בית?
בניתם כלי מוות,
בניתם פצצות חכמות,
אתם שם מסתתרים מאחורי קירות,
מאחורי השולחנות רציתי שתדעו
אני רואה דרך המסיכות שלכם. היי אתם שלא עשיתם כלום אבל בניתם להרוס שוב אתם משחקים עם עולמי
כמו ילד שמשחק בכדור צבעוני
נתתם אקדח בידי
ועכשיו אתם מסתתרים מעיני
ואף אחד מכם לא לוקח אחריות
או שלוקח ושוכח, לוקח ושוכח היי אתם משחררים את הנצרה
כדי שאחרים יוכלו לירות
נותנים את הפקודה
שולחים אותנו בלי מפה
אומרים לי: תראה, זה החלום, הוא השתנה.
ואתם יושבים וצופים
ומספרי המוות עולים
יושבים במשרדים
וחלומות נקברים עד כמה אני יודע לא לדבר בתורי
אולי תגידו שאני צעיר נולד
סביר, תגידו שאני לא מלומד
אבל, יש רק דבר אחד שאני יודע
למרות שאני צעיר מכם,
לא עושים דברים כאלה בשביל כסף
גם לא בשביל מעמד. שחררתם את הסוסים שיבעטו בדמוקרטיה,
ואת הכלבים שמתם מאחורי השולחנות.
נטעתם בי את הפחד החשוך ביותר,
פחד להביא ילדים לעולם.
איימתם על הילד שלי הילד שבי,
ילד שעדיין לא נולד ועדיין אין לו שם.
רציתי שתדעו, אתם לא שווים את הדם
שזורם בוורידים שלכם. תנו לי לשאול אתכם שאלה אחת האם הכסף שלכם כל כך טוב?
האם הוא יקנה לכם את מחילת הרחוב?
אני חושש שתבינו שהמוות יאיים שכל הכסף שעשיתם
לא יקנה את נשמתכם
שהמוות יגיע באחר צהריים חיוור אצפה בכם רועדים מהחושך הגובר אעמוד על הקבר שלכם
עד שאהיה בטוח שאתם בצד באחר, בצד האחר.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©