בוקר רץ בשביל הרים,
הוא רכוב על אופניו.
אל מעבר למרומים,
הוא דוחף אחרון כוכב.
שמש עצלנית בוהקת,
מפהקת, עייפה:
"תנו לישון מעט בשקט",
היא לוחשת, חצופה. פה, פה, פה, פה, חצופה. וציפור קטנה, שובבת,
חיש מהר פרשה כנפיים,
אל חמה היא מתגנבת,
כדי למשוך לה בקרניים.
אז השמש נבהלה,
חיש מן המיטה נפלה.
ובשביל, בין ההרים,
מתגלגלת סגלגלה. לה, לה, לה, לה, סגלגלה. מתגלגלת היא שעה,
מתגלגלת שעתיים.
עם עולם היא מתראה,
עד שעות בין הערביים.
אז הבוקר על אופניים,
נעלם בשביל הרים,
ואחר הצהרים,
סר לכמה רגעים. כמה, כמה, כמה, כמה, רגעים. לא מספיק לומר מילה,
ערב בא במקהלה.
ודוחף במרפקים,
צהרים מסמיקים.
עם הערב בא הליל,
וירח עם כוכב.
יציירו באור וצל,
יום חדש, על כל גווניו,
יום חדש, על כל גווניו,
יום חדש.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©