שמיים אפורים היום, ולילה שיורד פתאום אני יושבת וחולמת על כל הרגעים, אני רואה גם בתמונות אתה שם, לידי מוטל, שוכב רגוע על ספסל אני נזכרת איך בכיתי, ליטפת את פני, אמרת: "אל תבכי" איך יום מתארך לי, רק לא לדבר שוב אתה אוחז בי וזה כל כך חסר, קר, לא רק בלילה, הבית שומם ונטוש אין, אין בי עוד כוח, העצב לבוש בשמלה אפורה ניסיתי לדבר על זה, עברתי מן טיפול כזה הרגשתי עוד יותר ריקה, הייתי רק צריכה להתעורר מהחלום שמעתי מתלחשים סביבי, אולי הם מרחמים על כאבי הרחמים ההם זרים לי ורק אתה מוכר, וגם אם מאוחר. עוד יום מתארך לי, רק לא לדבר שוב אתה אוחז בי וזה כל כך חסר, קר, לא רק בלילה, הבית שומם ונטוש אין, אין בי עוד כוח, העצב לבוש בשמלה אפורה איך יום מתארך לי, רק אל תדבר שוב אתה אוחז בי וזה כל כך חסר.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©