פרצנו דרך שער אריות,
אמצנו את העוזי אל המותן,
אמרנו לא, כי לא יכול להיות,
אבל זה התרחש - הנה הכותל!
הינהו שם, עמוד ירושלם.
טרופים אליו, שטופי דמים נחלצנו,
רק מי שברגליו רץ עם שלם
יודע כך לרוץ כמו שרצנו. הו כותל, כותל מיותם,
הקשב לבכי בניך!
וזכור, זכור כי דמעתם
כבדה מאבניך. ראינו את פניו ממרחקים,
אבל שהוא קרוב לא האמנו.
ורק מתינו שנפלו שותקים
אמרו לנו שכבר, שהוא שלנו!
הינהו פה, הכותל האפור,
עמדנו לנגדו והחרשנו,
רק מי שכבר עומד כך אלף דור
יודע להרגיש מה שהרגשנו! הו כותל. קרבנו אט, כושלים ועל גחון,
ולאזוב דבקנו פה ולחי.
מתי שמעה שעת הנצחון
את שיר המנצחים גועה בבכי. נגענו בו ואיש לא ינחש
מה שסיפרו לאבן שתי ידינו,
רק מי אשר חייו נגעו באש
יודע איך נגעו אצבעותינו. הו כותל.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©