ממעוף הפנטהאוז אין רואים
את חמדת האדמה שהורגנו עליה.
אפילו קצה בת צל עקבותיה אין
רואים ברגלי כל ההולך עליה.
זו האדמה שאני מברך עליה בקומה רמה
חי על רגביה ומתארך בשיפעת צלליה,
אדמה הומיה שאני כחומה חיה מעליה
הולך וסוכך בחמה עליה וכורך חיי
נשימה נשימה עליה. זו האדמה שאני
שופך דמי עליה ומהלך בה את ימי בדממה
ונוסך עליה את יפעת זרעי אחרי
אדמה קסומה שאני מגשש כסומא עליה
ופוגש בכל שביליה אש עיוועים. אדמה
שאמי דורך עליה ומשקיט גומה גומה
כאב פצעיה. זו הארץ שאני שריד ופליט
חי כשממה מעליה דועך והולך
הולך ודועך ימים ימימה עליה
והשמיים שמיים לה'.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©