מילים: אבי קורן, שאול דור לחן: דוד קריבושי עיבוד: דוד קריבושי
התמונות, האלבום, הזיכרונות, החלומות, הגעגוע לעבר. לאהבות הראשונות.
היכולת להעניק, להבין ולדעת, כי רק היכול לתת - מסוגל לגעת. בחשכת הליל כשמעל נוצץ כוכב, ירח נשקף באגם באור של זהב, שם שמעון הנער רועה הוא את צאנו, וכעבור שנים ינהיג הוא, וירעה הוא את עמו.
ונבטה כבר החיטה, והגיע עת קציר, ובא זמן החליבה, מסק זיתים ועת בציר,
כשהרובה על שכם, שומר הוא על ביתם, והחלום, תמיד הולך איתו. לא תם.
בשלווה וביטחון עת ספינות, אט בחשאי חוצות איליו הן יבשות,
והוא מגיש אותן כשי. מקצה עולם יגאל שבויים, מלב תהום
אל החיים, אל השלום עיניו נושא, ולא ירפה ידיים.
בחשאי, בסתר, הוא חולם והוא לוחם, על גבו הצעיר, נושא הוא את משאותיו,
של עם שקם הפעם ולאדמתו הוא שב, ובתוך סופות וסער - הוא בונה יסודותיו.
ונבטה כבר החיטה, והגיע עת קציר, ובא זמן החליבה, מסק זיתים ועת בציר,
כשהרובה על שכם, שומר הוא על ביתם, והחלום תמיד הולך איתו. לא תם. התמונות, האלבום, הזיכרונות, החלומות, הגעגוע לעבר. לאהבות הראשונות.
היכולת להעניק, להבין ולדעת, כי רק היכול לתת - מסוגל לגעת.
ונבטה כבר החיטה, והגיע עת קציר, ובא זמן החליבה, מסק זיתים ועת בציר,
כשהרובה על שכם, שומר הוא על ביתם, והחלום, תמיד הולך איתו. לא תם.
אל השלום עליכם שוב נישאות עיניו, ולא ירפה הוא לעולם עד שיוגשם .
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©