ובימים ההם , כך מספר בקול נרגש
זוכר אותה חצר קטנה , עם הדרים ונשמה במציאות יפה , לא ידענו חוסר כלל
בשובבות כזאת תמימה גדלנו יחד בשכונה עץ רימון בשורש ילדותי וירקות שגדלו בחצרי ובמרפסת בה שנן שם אבי ואימי אוי אימי נשמתי אותם אנצור עד יום נשיקתי אתה שואל האם היום חיים נוחים יותר ?
ממרום שנותיי אומר לך , שהפשטות הייתה ברוכה איך התלהבנו סתם , ללא סיבה ודאגה והיום כבר אין דבר שנראה לנו כתם .
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©