עננים שטים על הגלבוע,
הברק פולח כחנית
סער, סער שר לי מגבוה:
בואי לשדות, השולמית! שולמית, התירי צמותיך,
שולמית, יפה הנך כליל.
שולמית, הראיני את מראיך,
כי מראיך - ארץ ישראל! הוי, הוי, עוד יושר,
עוד יושר, עוד יסופר.
יך הרוח ויסער,
אך הזמר עוד יושר! הוי, הוי, עוד יושר,
ארץ, ארץ גיא והר,
ארץ גן וארץ בר
גם שירנו עוד יושר! אם האיש נכנע לצל החרב,
דע כי אין בו אהבת תמיד.
אך אם קם הוא יחידי מול אלף,
דע כי הוא נשבע לשולמית! שולמית - עוד צמתך ברוח,
שולמית - עוד סנדלך אדמון.
גם אם יאהבוך כמו בשל תפוח
יאהבוך כמו בשל ארמון! הוי, הוי. אל הקיר האחרון הגענו,
ותלויה עלינו החנית.
אך גם אנו, כן, אחי, גם אנו,
עוד נשמע את שיר השולמית! היא תקום חוגגת לעינינו!
היא תבוא! רקיע לנו עד!
עוד יושר שיר זמר גם אצלנו!
עוד יושר! הכונו למועד! הוי, הוי.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©