שוכני בתי חמר, למה תשיאו עין? ומותר האדם מן הבהמה אין! לנו יש לדעת כי אנחנו תולעת, לגב חמר גבנו- ואיך יגבה לבנו? מה יתרון לגבר? ואחריתו לקבר, וזה יהיה לו חלף ולו חי שנים אלף. הלא אם ילך מרי, יבולע בחמת קרי וישרף בלהב ולא יועיל הזהב. האדם הנכאה, פקח עיניך וראה: מאין בואך ואנה מוצאך? קצך, עני ואביון, נמשל לקיקיון שבן לילה היה ועד בוקר לא חיה. טוב אשר לא נוצרת ועמל לא קצרת, ואיכה גדולות תבקש- ואתה בתוך המוקש! נופל את מרחם ותפשע על פת לחם, ואם תתמהמה רגע- אזי תמצא כל נגע. בשרך כאור זרוח בעוד יש בו הרוח, ועת תצא הנפש נשאר טיט ורפש. ראה כי אין בידך מאומה מכבודך, לזרים חילך יוקם ואתה תלך ריקם. בכל זאת לא חשבת, לתאווה הקשבת, ואם תיטיב ראשיתה- מה תעשה באחריתה? יעזוב רשע דרכו וישב לפני מלכו, אולי צור יעתר ומחרונו יסתר. יהירים, התקוששו וזכרו והתאוששו, שאו לבב וכפיים אל אל בשמיים. הה על חטאתינו ואוי על נפשותינו, כי רוח רעינו וגם כצאן תעינו. ומה נבקש ומה נדרוש ועוונות עברו ראש? מאוד רבו עוונינו- ואיך נישא פנינו? דלה עמך משחת, מושל רום ותחת, ואם הקשינו עורף חסדיך אל תרף. הפק חמלתף לעם דופקי דלתיך, כי אתה אדונינו ועליך עינינו.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©