את רושמת את שירייך בעלי הצפצפה, וברוח, בסופה, ובגלים. בפריחות של האביב, והריחות שמסביב למדרכות, ובשירת הפועלים. את אוספת אל הדף סיפורים על עם נרדף ששרד, את רושמת את שירייך בעט הרועדת ביד. את רושמת את שירייך בשנים של מלחמות , ובילדה עם הצמות והמבט. בדמם של ילדים, ששמם הפך לעמודים, לאבנים מסותתות, בבת-אחת. את אוספת אל הדף. אני שר לך את שירייך מול הרוח התוססת כשאת שוב מתבוססת בדמך. בלי גיטרה, בלי חליל, רק במיתר שבקולי שעוד נותר כשהשבילים קראו בשמך, אני אוסף את כוחותי
ושואל שוב- "עד מתי תהיי? עד מתי אוכל לשיר לך בדמייך חיי?" את אוספת אל הדף.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©