זאת הארץ
כברת הייסורים
דרכיה הצחיחות
ותיקש בלידתה רחל של הדמעות
ובדרך
אפרתה שם כרעה
ולא מלא יומה
ותהי לאבן אפורה, למצודה רחל ראי את בנימין
נשקף דמעות
אבל עיניו צחיחות
וגס ליבו באחיו
האם מתקו לך יסורייך
כשילדת אותו
והוא זאב יטרף
ודם זקונים צמא עת לחיות
וגם עת להרוג
ושב הבן דומם
וידיו קרנות מזבח חמוצות מדם
וישפיל ראשו
נכסף ומשתוקק
בזעקת שותק
ואיה האם שתלטף את תלתליו רחל.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©