מישהו באמת נוטר לי טינה
הם שותלים סיפורים בכל עיתון שיש
מי שזה לא יהיה, הלוואי יפסיק עם זה
אבל מתי - אוכל רק לנחש
אומרים שיריתי באיזה איש אחד
ולקחתי איתי את אשתו להוואי
היא ירשה מיליון דולר שם
וכשהיא מתה זה עבר אלי
לא אשמתי שהתמזלתי אנשים רואים אותי כל הזמן
ופשוט לא יכולים לזכור איך להתנהג
ראשיהם מלאו רעיונות גדולים
תמונות כוזבות ופרסומי שוגג
אפילו את אתמול מוקדם
נאלצת לשאול אותי מה קורה
לא האמנתי אחרי כל השנים
איך את לא מכירה אותי יותר טוב מזה, גברת רוחות של טמטום נושבות עם כל תנועה קלה של פיך
נושבות על בדלי הסיגריות שאני משליך
רוחות של טמטום נושבות כל אימת שאת מזיזה את הלשון
את שורה בטמטום
פלא שאת עוד זוכרת איך לנשום פגשתי מגדת עתידות
והיא אמרה: תזהר, צפוייה לך מכה קשה
לא ידעתי שקט ושלווה
כל כך הרבה זמן שאני לא זוכר את ההרגשה
יש חייל בודד כאן ליד צלב
ערפל מכסה על הזוהמה
לא יכולת לדעת, אך בסוף יצא
שהוא ניצח במלחמה
אם כי הובס בכל קרב בה התעוררתי בשולי הכביש, חולם בהקיץ
איך נראים לפעמים הדברים
תיפוף רכבת בראשי דופק כמו פטיש
ועושה לי כוכבים
פגעת במי שאני הכי אוהב
וכיסית על האמת בשקרים
יום אחד תשכבי בבור
זבובים מעל ראשך חגים
ודם בבגדיך רוחות של טמטום נושקות דרך הורד על קברך
נושקות בין הוילונות שבחדרך
רוחות של טמטום נושבות כל אימת שאת מזיזה את הלשון
את שורה בטמטום
ופלא שאת עוד זוכרת איך לנשום כוח המשיכה משך אותנו מטה
והגורל עצמו קרע אותך מקרבי
אילפת את הפרא בכלאי
אך זה לא הספיק כדי לשנות גם את לבי
עכשיו הכל קצת מנופח
למעשה הופסקה אפילו כל תנועה
מה שרע הוא טוב - מה שטוב הוא רע
גלה את האמת: בראש הגבעה אתה עמוק למטה שמתי לב בטקס אז
איך השחיתות כילתה בך כל חלקה טובה
אני כבר לא זוכר את הפנים שלך
פיך שונה, אין בך טיפה של אהבה
איש הדת עמד לבוש שחורים
חקוק באבן כשבניין נשרף
מעולם לא בטחת בי, ולו לדקה
מעולם לא קרה לי שאביב חלף
וכה מהר הפך לסתיו רוחות של טמטום נושבות מסביב ראשי במעגל
ממשרדי הממשלה אל הקרנבל
רוחות של טמטום נושבות כל אימת שאת מזיזה את הלשון
את שורה בטמטום
פלא שאת עוד זוכרת איך לנשום דחקנו מדי אחד את השנייה
עד שזה הפך לכעס סערה
עכשיו כשאני עובר ליד דלתך
אני מנסה לחלום שכל זה לא קרה
הבנתי שאבדת לי בכל מקרה
למה להמשיך? אין טעם בכלל
כדי לדבר איתך אצטרך לחשוב
להמציא לך איזה תירוץ משוכלל
מה שנראה לי קצת דבילי נבגדתי בידי הכל
פעם אחרונה, ועכשיו אני חופשי
נפרדתי יפה מהחיה הרעה
על קו הגבול הדק שעמד בינך וביני
מעולם לא תדעי על הסבל שלי
ומכמה כאב אני מתעלם
ולא אדע עלייך את אותם דברים
קדושתך, באם זה משתלם
וזה אפילו קצת חבל לי רוחות של טמטום נושבות אצלנו דרך הבגדים
נושקות בין השורות שאנחנו כותבים
רוחות של טמטום נושקות אצלנו אבק מהמדפים
אנחנו שורים בטמטום
פלא שזכרנו אפילו איך נושמים.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©