אני שופת את הקומקום, בלי סוכר
וכף חובה מטה
הדם רותח לי בראש
מרוב קנאה אני שוב מתפתה
כולם אומרים שהם יודעים הכל
זה לעולם לא מתבטא
אני כועס, אני נזעם, ובטעות יצא לי כוס קתה כל כך רציתי להיות נחמד
לומר דברים טובים על זה
אבל אני נגעל כל פעם מהגרגירים של הקתה
בקיבתי מתערבלים קנאה והנאה- נוזל דוחה
כל כך רציתי להיות נחמד אבל יצא לי רק קתה המוזה אמרה לי "כן, זה רק אתה. רק אתה.
אתה מחזיק באס"
אך התגלה לי פתע: לכל אחד יש אס מוצנע.
היא שיקרה לי שקר גס! עכשיו לומר אני רוצה
שהפירגון הוא עסק משונה
וכל מילה רעה שנהגית נוספת לתבחיל הזה
ואין לי חשק לשוטט ברחובות
רכוב על מטאטא
כשישאלו מה דעתי
תמיד אזכור את טעם הקתה המוזה אמרה לי "כן, זה רק אתה. רק אתה.
אתה מחזיק באס"
אך התגלה לי פתע: לכל אחד יש אס מוצנע.
היא שיקרה לי שקר גס! המוזה שלי לא יודעת מה יש לך ומה לך
ובראשי זה לא נתפס
בין אילמות קנאה מרירה לבין כוחה של תוכחה
עובר גבול מנומס.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©