צר לי צ'רלי
שלא הגעתי, שהתעכבתי - עוד לא נולדתי,
אוי כמה חבל, אין ברירה
אבוא בשמלה לבנה,
נקבע לגלגול הבא
חתונה. בעיניך ראיתי אותי
בוכה באילמות משתקת,
צוחקת בקול לעצמי כשאתה שוב
מועד בשקט,
יד ביד בשדרה הזוהרת,
שוב נסמיק בשחור ולבן - אעצום את עיניי
ותישק ללחיי. צר לי צ'רלי. מנגבת דמעה אחרונה,
אחריה מגיע הגשם.
מבפנים אני כל כך קטנה,
חשופה, שברירית ונרגשת.
ואותה משיכה מטופשת
אין לה כלום עם בחירה נכונה,
מעצמי וממך מבקשת סליחה. צר לי צ'רלי. אז בסוף זה שחור ולבן
איש עולה על קרון של רכבת.
ואני, עטופה בעשן,
מהסרט יוצאת ועוזבת
שוב באיש לא נכון מתאהבת,
או טועה במקום ובזמן,
ובסוף כמו זרים חלומות מתפזרים. צר לי צ'רלי.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©