מילים לשיר צפרירים – לא ידוע

הנשיקת פי אימי, אם ציפצוף הדרור
תנומתי וחלומי המתוק היפסיקו?-
אני הקיצותי ואגודות של אור
היצליפו על פני ובעיני הבהיקו.
מעפעפי לא נמחו עוד קורי החלום,
עוד כרוביו מחפשים בכרכוב הקיר -
וכבר יצהל בוקר, ישתקשק היום
בדהרות עגלה על מרצפת העיר. על משקוף אשנבי התנער הקן,
וירועע ויצופצף "צויץ, צויץ" עד בלי די
וסזוהר אשנבי בפחזות חן חן
צפרירי הבוקר מסקרים אלי.
הם מפזזים ונוצצים במשובה צוהלת,
מתדפקים כיונים על זכוכית אשנבי,
מחליקים, מתחמקים באורה נוזלת
השופעת, שופעת על גבי. הם קורצים ורומזים ופניהם יקרנו:
"אלינו צא, פוחז! זרח, הזהר עימנו!
עליזי גיל ילדות נפוצה, נצחקה,
ובאשר נימצאה אור נזה, ניזרוקה:
בשער ראש שיבולים, בקווצות תלתלים,
על חלקת המיים, בין רצי הגלים,
בשחוק ילד ישן, בלב אם רחמניה,
ברסיסי טל בוקר, בלחי יפהפיה,
בדימעת ילדים, בכנף הציפורת,
במכיתות כוס זכוכית, בבועה של בורית,
בכפתור נחושת, בחרוזי השירה -
אלינו צא פוחז! ניזרחה, נזהירה!"
הם קורצים ורומזים, עיניהם מזהירות
ופניהם הקטנות מאירות מאירות,
גפיהם השכות ובהירות משיקים,
אורים חמים וגדולים על פני מבהיקים.
מה נמוג הלב! עיני אפקח, אסגורה -
אלוהים, שטפתני האורה! הו, אלי בואו, זכים! צפרירי התום!
אל מתחת לסדיני הצחור, הצח!
שם נתפלש, נתפל עד יכון היום,
ופיזזתם על עורי ובשרי הרך. הו אלי! על תלתלי, עפעפי, שפתותי,
אלי גומות לחיי, מעמקי בבותי;
הזיכוני, שיטפוני, אל ליבי חדורו,
בואו רדו אל נישמתי, היו שם ואורו! -
חמדה מתוקה ונומה נופלת עלי,
וכל עורק וגיד וצינור תענוג שופע,
והלב שוטף עובר על גדותיו בלי די,
ומתפרץ כמעיין של נוגה נובע -
הו, מה מתוק! עפעפי אפקחה, אסגורה -
אלוהים, שטפתני האורה!.