ילדתי, הדורים הם בגדייך
אשא את עיני אל הילת מבטך
תחזרי, תתאכזרי
בכל עת כשתרדי מן ההר ותפני לי גבך בחדרי אדליק את הנרות
אני אקרא בשמך, אחכה לך
צל כבד נופל על הקירות
זה מול זו לאור של ירח ילדתי, על חיטים נעשה אהבה
עד אובדן הכאב הקדמון
רגש קר, לב אכזר
את ליבי בחוד קוץ של ציפורן הכאבת אז המון בחדרי.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©