מילים: אפרת גוש לחן: אפרת גוש
גם הפעם שגיתי לצאת את כלובי
עקבתי אחר שירו של ליבי
ועלי להודות שהיתה זו טעות
כשהשיר הסתיים זנבי נתפס תלות
כף ידו נראתה לי כמו הבטחה
עד אותה הוא פתח שחרר והלך
ונותרתי אני רועדת מקור
זה שירי יבכה את שכבר לא יחזור בתחילה הוא היה כה נרגש למראי
את ציפור נדירה הוא לחש על אזני
מילותיו היפות משקולות לרגליי
לקולו כך חשבתי אשיר כל חיי
פיתויו היה חופש נועד להזמין
לליבי שנפתח בקלות כמו המתין
התנגשות של צלילים תאונת הברות
בקלות נהפכו ללחישות אחרונות אחכה שאתקרב אל הצליל
רק לשיר לשיר לשיר לא פגעתי תמיד בכל צליל על חמשה
כי לפגוע היה סימן של חולשה
והוא בתמורה כך נכנע ליצרו
עת החופש חזר וקרא לו לבוא
כשקולי הצטרד וצרם לאוזניו
נוצותי לא נראו כה יפות לעיניו
כשלנגד עיניו גופי הפך כלוב
חום ליבו שקירר רגשותיו לבלי שוב אחכה שאתקרב אל הצליל
רק לשיר לשיר לשיר
צליל ידכם קול נוסק הוא תנופה לכנפי
אהבות שידעתי קבורות בין שירי
צליל ידכם הוא מזור ומרפא לכאבי
כשידכם יפגשו אז אשכח גם אני
תחילתו של כאב וסופה של בדידות
את ליבי שוב אכלא אוותר על חרות
ואדע על במה כבר נחרץ גורלי
מהיום כל כולי הוא קולי של צלילי.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©