שוב תלוי הערב
על חוטי חשמל
ובוכה בלי הרף
בדמעות של טל
בין גלים וקצף
יום סתווי טבע
ומראה של עצב
את החוף צבע. מלחשת רוח
את סודה לעץ
אור פנס דלוח
למולה קורץ
שני עלי שלכת
ועתון ערבית
על פני המדרכת
אחוזי עווית. כך עירי נרדמת
וליבה זב דם
לשונה אילמת
ושירה נדם
היא לוטשת עין
במבט עיוור
לשירי עדיין
אין פזמון חוזר.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©