בין עצי היער,
על גזעו הסב,
כבד ימים וסער
עץ אלון ניצב. הו-א, הו-א, הו-א
למה ומדוע
נד העצב בעולם.
הו-א, הו-א, הו-א
למה ומדוע,
עצובים שירי כולם. פעם בשנות אלף
דוכיפת זהב,
באה ומזמרת
שיר תוגה עליו. הו-א, הו-א, הו-א. והעץ קשה עורף
את קולה ינצור
ללילות החורף,
ללילות הכפור. הו-א, הו-א, הו-א. בליל קור ודלף,
תן או הלך זר,
פעם בשנות אלף
ישמעוהו שר. הו-א, הו-א, הו-א.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©