בוקר יום שלישי בשדה קוצים גבוהי קומה
כבר מזמן תקועים ארבעתנו שם עם בני.
כל הזמן פגזים של מרגמות מן החומה.
כל הזמן צליפות שטוחות כל כך של הירדני -
עסק ביש. הו הו הו עסק ביש. בני בשקיקה חומד גדר של אבנים
שממנה יש מסתור לאורך כל הדרך.
ובעודנו לזינוק מהיר מתכוננים,
מתפוצץ פגז ומרסס פה יד, שם ברך -
עסק ביש. הו הו הו עסק ביש. מרימים עיניים ובודקים את המצב:
איך שהוא כולם יצאו בסדר חוץ מבני.
מקלל בלי הרף ואדום כמו קצב,
חבר'ה הוא אומר, ההתקפה כאן מתחרבנת-
עסק ביש. הו הו הו עסק ביש. במפתיע הוא פתאום קוטע את הצרור
ונועץ עיניו איי שמה ואומר, ראיתם?
על קצה של קוץ שם התיישב, נדמה לי דרור
תסתכלו עליו כשיתפוצץ פגז - ראיתם?!
עסק ביש. הו הו הו עסק ביש. איזה דרור חמוד, פשוט ריחף קצת ונחת
וחוזר חלילה, כמו ציפצף על הירדני.
זה באמת הפליא אותנו, דרור עשוי בלי חת
אך זה לא הפליא כמו שהפליא אותנו בני.
עסק ביש. הו הו הו עסק ביש. כי סביבנו כזכור, פגזים מתפוצצים
וצליפות שטוחות כל- כך בשטח הפתוח,
פה ושם כבר מעלינו נקצצים קוצים
המסתור מזה לא נעשה יותר בטוח -
עסק ביש. הו הו הו עסק ביש. דווקא אז מוצא לו בני זמן להתנבא.
ירכו שותתת, אך לבו לא שת אליה.
כאן המלחמה לחש, לא תארך הרבה:
הן ראיתם את הדרור שמרחף עליה -
עסק ביש. הו הו הו עסק ביש.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©