עם דימדומי החמה אל החלון נא גשי
ועלי התרפקי,
ליפתי היטב צוארי, שימי ראשך על ראשי -
וכה עימי תידבקי. ומחושקים ודבקים, אל הזוהר הנורא
דומם נישא עינינו;
ושילחנו לחופשי על פני ימי האורה
כל הרהורי ליבנו. והתנשאו למרום ביעף שוקק כיונים,
ובמרחק יפליגו, יאבדו;
ועל פני רוכסי ארגמן, איי זוהר אדמונים,
ביעף דומם ירדו. הם האיים הרחוקים, העולמות הגבוהים
זו בחלומות ראינום;
שעשונו לגרים תחת כל השמיים,
וחיינו לגיהינום. המה איי הזהב זו צמאנו אליהם
כאל ארץ מולדת;
שכל כוכבי הליל רמזו לנו עליהם
באור קרן רועדת. ועליהם נשארנו בלי רע ועמית
כשני פרחים בצייה;
כשני אובדים המבקשים אבדה עולמית
על פני ארץ נוכריה.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©