האווירה מינימלית, שהזמן דופק שעות
מתקתק באזניים ולא מניח לי לישון
משתרע גופה של נערה מבית טוב
מתקתק לשפתיים, מחליק בגרון. תן, תן
הוו. היא אמרה
הוו. היא אמרה
תן, תן. כשלובשים מכנסיים, תכבה את המנורה מחפשות הידיים בתנועה בתולה
את הדרך למטה, להריץ את נשמתה להמריא לשמיים, להתרסק במיטה. תן, תן. אך מבט העיניים משתקף בדכאון
ואורו של הבוקר וצלצול השעון
ונותרתי לבד מתנשק עם החלום
בצילו של הלילה אני מתחיל את היום. תן, תן.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©