עַד-אָן בְּגָלוּת שֻׁלְּחוּ שָׁלוֹחַ
רַגְלַי וְעוֹד לֹא-מָצְאוּ מָנוֹחַ?
הָרִיק זְמָן חָרָב פְּרִידָה אַחֲרַי
לִרְדֹּף, וְגַרְזֶן הַנְּדֹד לִנְדּוֹחַ,
הָפַךְ יְלָדָיו בִּי, לְבִלְתִּי אֶעֱמוֹד
תַּחְתָּי, וְכַצֵּל יוֹם וְיוֹם לִבְרוֹחַ; פָּסְחוּ עֳלַי לִבִּי יְמַי נֹעַר עֲדִי
זֹקָן, וְעוֹד לֹא יָגְעוּ לִפְסֹחַ,
טַחוּ בְקִירוֹתָיו יְגוֹנִים, הָלְכוּ
הָלוֹךְ וְהָלֹם אַחֲרֵי הִטּוֹחַ; מוֹפֵת הֳיוֹת תֹפֶת בְּצַלְעוֹתַי, וּמֵ-
עֵינַי בְּפָנַי עָבְרוּ מֵי נּחַ,
מִנַּחֲלֵי גָּפְרִית דְּמָעוֹת יִשְׁאֲבוּ,
כִּי אֶת-לְבָבִי יִזְּלוּ לִקְדֹחַ,.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©