כי האיש שאיתי, מחייך בעיניו, ופניו מתמלאים קמטי-צחוק של שמיים, פתאומי כחידה, הוא מלכי ונתיניו, ואני מפכה בו כמים. מתפנקת כבת, מגוננת כאם, כאישה בו חושקת לגאות ולסגת, כי האיש שאיתי, את יומי מפסל, ואני בתוכו מתפוגגת. את אמרת שאת עוזבת, ואני, כל כך מתגעגע. וריח גופך עוד מכה בי, נוגע לא נוגע. ואם תרצה, אסוף אותי אל חייך, ואם תרצה, אלך אחריך. ואת לצידי ואת לא כאן, כל כך קרובה וכל כך לא מושגת, עיניך בורקות אך ליבי מרוקן, האם לאחר את שייכת. את אמרת שאת עוזבת. כי האיש שאיתי, מחייך בעיניו, ופניו מתמלאים קמטי-צחוק של שמים, פתאומי כחידה, הוא מלכי ונתיניו, ואני מפכה בו כמים.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©