הרוח הביא את הסתיו, ואת גשם עלי הזהב, אל הבוסתן
נותר עוד בגפן ענב, שאפילו התן לא גנב, אפילו התן ואיה אותה שמש של קיץ, ביום של שרב
ושדות של קמה, שהבכירה בים של זהב
ואותה רוח בוקר צוננת, לאן נעלמה
ברחו מן הסתיו ושקעו בעולם של דממה. ראיתי ילדה עצובה, שלבד בחולות נעזבה, ככה סתם
ורוח נושב מן הסתיו, את עקבות אהובה סחף, אל תוך הים ואיה אותה שמש של קיץ, ביום של שרב. בוכים השמיים מעל, חתול מיילל לו אומלל, ומיותם
עצוב לעצים בגני, ועצוב לי היום גם אני, יחד איתם ואיה אותה שמש של קיץ, ביום של שרב.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©