בכל העולם נהוג שהסתיו
אפוף מן תוגה מדכדכת.
כי שמש נסתרת מבעד לעב
ועל מדרכות, כדמעות של זהב,
נושרים העלים בשלכת. אך אצלנו - בצחוק לבבי
מצטחק לו מן סתיו לא- סתווי
(כאחד, שעוד טרם שמע פה
שסתווים נכנסים לנשמה פה)
ומציע, במקום נימוקים,
שמש- פז
ושדות ירוקים. בכל העולם נהוג שהסתיו
חוטף, כל שנה, מצב- רוח.
וקר בו, וזר בו ללב הניכאב
שאין לו, לפתע, לא אם ולא אב
אי - שם, בסגריר הפרוע. אך אצלנו. בכל העולם נהוג שהסתיו
מן דלף טורד וקצוב לו.
ומי שכותב לאחת שאהב
מילים, שהחלו פשוט במיכתב -
כותב פתאום שיר, כי עצוב לו. אך אצלנו.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©