סרט ישן,
ראי שבור לעולם מוכר,
על המסך הכל שחור לבן.
היא לבדה,
כסא בודד בשורה ריקה,
סיפור ישן נושן. כינורות בוכים,
עוד מעט תבכה איתם,
ובחשיכה שקט לא מובן.
הוא כבר לא זוכר,
הוא רחוק כל כך מכאן
כמו בסרט בשחור לבן. אור מסנוור,
מילות פרידה לאשה יפה,
כשהיא לבדה סרטים תמיד לוקחים אותה.
לא לחשוב,
כמו בסיפור לשנות דמותה,
כמו במקום אחר. כינורות בוכים. לא לחשוב,
כמו בסיפור לשנות דמותה,
כמו במקום אחר. כינורות בוכים.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©