אז, גם אבי היה שם, בצילום,
יושב בצל הטנק, עייף, קשוב אל הטרנזיסטור,
שומע ורואה את הקולות ומאמין. מן הבמה ההיא, למרגלות ההר
שמע ולא נשבר,
נלחם כל עוד לא היה סיכוי, חלם אותי והאזין: "צופה אל פני במותיהן של קדמוניות עמנו
אני כאן כנציגם של אלפי. ורבבות., המלחמה ענין קשה ואכזרי הוא ומלווה בדם ובדמעות
בגילויי אחווה, אפילו שאר רוח. התגלותם שראשיתה ברוח וסופה ברוח, לא בזכות ברזל היא באה, כי אם באהבה גדולה". וגם אני הייתי שם, עם כולם,
שואגת בהמון חולם, ופתע מסתנוורת
טובעת בין גלי אדם חובקים, בוכה עוד נר,
רואה את הבמה ההיא רואה הכל, זוכרת, ונשברת מה עכשיו?
חלמתי כל עוד שהיה סיכוי
או כל עוד ששמעתי: "נלחמתי כל עוד לא היה סיכוי
היום אני מאמין שיש,
סיכוי גדול
למען אלה שעומדים פה, ואלה שאינם.
שלום הוא קודם כל תפילות אבל לא רק, אין דרך בלי קשיים ובלי מכאוב
למענם, למען בנינו ונכדינו" לא בזכות ברזל היא באה
כי אם באהבה גדולה לא בזכות ברזל בוא יבוא
כי אם באהבה גדולה.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©