אנשים עוברים אוקיינוסים ומחפשים את המחר
כל אחד והעולם שלו
אני בעיר הזאת נשאר
סוגרים רחוב פורקים את הפצצה
שמתקתקת לי בראש
ובתוכי יש כמה אנשים לא יכול אותם לנטוש אולי אפגוש אותך בבוקר לרגע של יאוש
אפשר לקרוא לזה גם אושר אם מסתכלים הפוך
משהו בתוכי נשבר נגמר נסגר זה רע ומר
כמה שאני הולך אני נשאר במקום אנשים עוברים אוקיינוסים וילדים גדלים מהר
כל אחד והעולם שלו
כל אחד מרגיש אחר
סוגרים אורות יורדים מהבמה והקהל מתחיל לנטוש
חוזרים את כל הדרך חזרה
את לא יוצאת לי מהראש אולי אפגוש אותך בבוקר.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©