צאו לשדה לשפת האגם,
פורח נרקיס כפלא אך קם.
ענוג הגבעול וצח הוא פירחו
ובכוס של זהב מוזג הוא ריחו. מוזג הוא לכל: לראי האגם
לדשא מאיר, לשחק הרם
לאיש, הצועד בתלם צעיר
לעוף, הרונן שיר חורף בהיר. לפלג אץ-רץ, מבריק וחוגג,
לזוג איילות, עמדו מדלג,
ללב החליל של נער בצאן
להד בהרים, לצליל פעמון. צאו לשדה, לשפת האגם
פורח נרקיס, כפלא נפעם.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©