מילים לשיר נפלאתה – יהושע אנגלמן

נפלאתה, נפלאתה מאד
שמחת ליבי. מכל עוונותי
אולי אותה יפקוד עלי האל
ביום הדין. ואין צידוק בפי. כי בחינם ניתנה לי, לא כגמול
יגונותי, לא שכר התמרורים.
אור שחר-פתע את עיני העיר
וחלומי פתרתי כפשוטו. בתוך עולם קשיח וזועם,
מתחת לשמיים צוננים
אני עומדת ובלבי שמחה. ציפור פותה, איכה בנית הקן
בסלע מת? אל מי ישא קולך
מזמור דודיך ושירת גילך? על פי הדין אינני זכאית
לאשר זה. ידעתי, על פי דין
לא פאר בגדי כלולות מגיע לי,
כי שק אפור של בעלי תשובה. אך האשמתי שבסוף דרכי,
בעוד עיני אל תחום הישימון,
האושר השיגני כמטר
ולא הספקתי לכסות ראשי. מאז אני כעץ בלב מדבר
שאלף ציפורים ירדו עליו,
בדיו היבשים מלאו שירה. מאז אני ברכה בלב הליל
בשרירותם שמים נדיבים
השקיעו בה את כל הכוכבים.