במעטה קור שרויה פינת רחוב
וצעדיה יובילו לשם
היא פוסעת בינות שברי - קירות
ומחכה לצל שלא בא ובין ריס לאישון נסתרת דמעה
והרוח לוטפה צעיפה
הו שן הלילה, נום וקח אותה. עד אור הבוקר שם
תעמוד לבד אישה
ואורות סביב כבו
היא איננה מרגישה
וכמו תמיד עובר שעון
הו די לך נערת רחוב, לכי לישון. כפות ידיה יעטפו זו בזו
כאב היא לא יודעת
היא תשלח את מבטה אך לא נראה
עיניים גוססות ולב
היא תצית גפרור לבדל סיגר שמצאה
ואורו בודד בחשיכה
הו בוא הבוקר בוא וקח אותה. עד אור הבוקר שם.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©