נחשול ענק של לבטים תקף אותי
בכל מחשבה נוקב חורים כמו סכין
אולי כי זה כואב אני אומר לעצמי
עוד פעם אחת שזה קורה אני לא ממשיך את עשויה לאהבה - זרקת אותי
ליערות השוממים - לנפשי
כי מה אני אומר, לך ולי -
שלבט ענק אוחז סכין תקף אותי אני ברחתי ולא הקשבתי כי את דרכי אני מחפש
מהיר ממני, בשמי קורא לי, לבט הוא רע כשהוא כועס. כועס! זה יער עד, אני נלכד, ונמאס לי
מכולם אני נפרד בדמיוני
וריח של תמותה דבק בי
בשר חסר חום ותחושה וחתכים
מעל הורידים
עד לתוך ליבי חיכיתי לו מאחורי הסבך ונעצתי בו את הסכין שלו
הסתכלתי בו גוסס וכשעמד למות הוא נעלם
ובמקומו הייתי אני וממנו שוטף הדם שלי את האדמה,
הדם שלי את האדמה הצמאה. אני עצמתי את העיניים לאט לאט אני גוסס
מה הדבר שאותו עשיתי אני עכשיו פתאום תופס
כל כך חזק זה, יותר ממני, כשכל היער עלי כועס
"למה הלכת אחרי לבט אם את הדרך אתה מחפש?!"
"אם הלכת אחרי לבט את עצמך את הורס!.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©