כך זורמים רחובות שתיקותיך,
הריקים, הריקים מאדם.
וכבו שמורות שתי עינייך,
ונפלו, ונפלו כה פנייך,
אשר לא עוד יזרום בם הדם. בך האיש, שדרכו טרם תמה,
לעצמו אז ישיח נרעש,
וקולו יישמע עדי שמה,
כמו היה עיר שלמה אשר קמה,
אך דברו מה קטן ונלחש. ובתוך התהום הנפערת,
ובתוך התהודה הגדולה,
מנגינת כינורות כה מוכרת,
באוזני זה האיש מתעוררת,
מנגינת "קול חתן וכלה". ויודע האיש, אין זה לחן,
ויודע האיש, זו שתיקה.
קומתו הקטנה, הינה שחה,
מחלום הוא חוזר אלי פחת,
אלי בור, אל מיתת נשיקה. כך זורמים רחובות שתיקותיך,
הריקים, הריקים מאדם.
וכבו שמורות שתי עינייך,
ונפלו, ונפלו כה פנייך,
בעולם שחרב ונדם. ובתוך התהום הנפערת,
ובתוך התהודה הגדולה,
מנגינת כינורות, כה מוכרת,
באוזני זה האיש מתעוררת,
מנגינת "קול חתן וכלה".
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©