והמילים הן דלת אל הריקנות אל הציפוי והקליפה
מצאתי את עצמי שוכחת מה אסור ומה מותר.
בתל אביב הישנה והשונה
פותחת דלת או חלון
ומתפתה לכתוב עוד מנגינה קטנה
ואז לשכב לישון. תבל, מטוסים גדולים גורמי המחכה
עתק אל ארצות שמתכחשות לקיומך
מנהל עוד מלחמות עם עולמות המערב
ובסוף תמיד בוחר בדרכך.
ודבר לא משנה אם זאת רומא או פריז
או איזו עיר שלא נמצאת כלל בעולם
כי בכל המקומות אתה כמו קצף שעולם מתוך הים. והמילים הן דלת אל העיוורון
הן מקבעות את התמונה
אתה צילום מסרט או פיסת עיתון שנעלמה
לא יותר מהלך לא יותר מגל
בסך הכל זאת מחשבה
שמתרוקנת בי כל פעם שהיא באה בכתיבה תבל, מטוסים גדולים.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©