אחי. עודני פה. ראיתי את מותך.
עכשיו אצלנו לילה עד בלי דם ודעת.
עודי חזק, אחי. והברזל עוד חד.
האדמה אליו שיניה מבקעת. לא נחה עוד מיום, אך בוקר מתחדש
ושוב את חרונה החם אני פותח.
בחלומי - והיא בכפותי כאש.
בחלומה - אני בכפותיה. ולו את כל ימיה אלוהי כיבה
תחתור בה תשוקתי עיוורת ונותצת.
עוד ציפורני קשות. נגעתי עד ליבה.
לא יצילוה מידי עד נצח. ואם זהב בה חי, לא על שכמי יוטל.
ותגמולתי ממנה, לא ידעתי מהי.
אני אמות מאושר בשומעי אותה
לומדת לדובב, כבת ילדה לי - מים.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©