האש שהייתה בי נכבתה מזמן הניצוץ של האהבה שהיה נזרק לים ונותרתי עם ידיים שמחבקות את גופי ואם מסמרת לי את הלב את בטח לא בשבילי לקח לי זמן להבין שאהבה עוברת אומנם שורף בהתחלה ומציק לאורך כל הדרך וכשמנסים להתגבר ברגע הראשון נופלים זה מן מרפי כזה שאין רצון כבר לחיים וחושבים איך לצאת מזה ולא מוצאים תשובה מקובעים על אותה המחשבה והשעון לא זז המחוגים תקועים כשהדקות לא עוברות לי אני יוצא מהכלים שואל עוד פעם איך נתתי לזה לקרות לתת לך לכרות לי את הלב ולהדביק על התיקרות שעות על גבי שעות שלא עוברות שהחזקתי את עצמי ברעידות שלא לבכות ואמרו לי שבסוף הכל עובר והאמנתי בעצמי שאני יכול להתגבר ולמרות שהייתי מותש, החזקתי את עצמי וכשהייתי חלש, את לא היית שם איתי וחושב איך מתחילים ואיך בונים את הדרך איך סוללים לי את הכביש שעליו אהיה המלך לא בטוח שזה מה שאני רוצה להיות - בדרך כלל צנוע עשית ממני צעצוע של סיפור והסיפור הזה קטוע והוא נגמר קצת מר כמו זיוף של כלי מיתר שהיה בא לי לשבור משהו ביד ולא לראות אותו נסגר להיחתך שוב בלב ולקבל צלקת לפגוע בעצמי ולא לצפות בה מתדרדרת מנסה להאמין לשקר ומקבל אמת כואבת ידעתי שהיא תפגע בי אבל האמנתי אחרת ידעתי שיש לב אבל לא לב של אבן שתחתוך אותי ותזרוק'תי לים שמעבר אבל אלא החיים וצריך ללמוד להתמודד גם כשהשד מחבק ומנדנד שתתאבד שואל עוד פעם איך נתתי לזה לקרות.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©