בשעות הקטנות עוד מחפש אותך לכמה דקות,
זה רק הרגל ישן, דפוק, שמעביר לי ת'לילה,
מעביר לי עוד לילה.
את באותו נתיב, על הכביש דוהרת, חיפה – ת"א
שורות שורות של אנשים מסודרים כל הלילה,
ימין ושמאל כל הלילה. ואני לא נרדם, רוצה למחוק אותך, הלב נלחם,
אנ'לא מבין אותו, אידיוט, הוא רק מרגיש שכואב לו,
רק מרגיש שכואב לו.
ואת יודעת ש.שבלילות תמיד יותר קשה,
אנ'לא מבין אותך היום ולא הבנתי אף פעם,
אנ'לא הבנתי אף פעם. מכוון ת'שינה עם כדור או שניים
שהשארת במגירה,
איך הלב דופק מהתקפי חרדה
אז שותה קצת מים, מסדר ת'נשימה. ומה איתך? מתי את חוזרת?
כבר שנה נרדם עם אותו מבט.
שתדעי, העיר משקרת,
כוכבים נופלים כל מוצאי שבת. בזריחות זה עובר, מנת אספרסו וזה מסתדר,
זה רק הרגל ישן, דפוק, שמעביר לי ת'בוקר
מעביר לי עוד בוקר. ואת כמו מכונה, רקדת עד עכשיו, את ישנה,
הלב שלך כל כך גמור, הוא לא מרגיש שכואב לו
כבר לא מרגיש שכואב לו.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©