יום רודף יום ובנתיים עולם כמנהגו נוהג המצב קשה פי שניים מה גדול הוא הכאב יום אחד כולו שמח יום אחר והוא עצוב ומי לא רוצה לברוח להביט רק מבחוץ אז טיפת גשם אין עדיין האדמה צמאה למים ואז כולם עומדים תוהים מתבוננים ושואלים
מה יהיה הסוף ואם העם הוא בצרה כולנו באותה סירה שואלים
מה יהיה הסוף יום רודף יום ונדמה כי הכאב כל כך כואב ומתי יבוא הרגע איש לאיש יומם חבר והזמן לתפוס פינה לקוות ולאחל אמא אדמה שומעת את בניה תרחם אז טיפת גשם אין עדיין.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©