כל כך מוזרה, את גרה לבד,
יורדת לשתות בבר הסמוך,
הולכת לשון כשהבוקר מגיע,
ובערב נשאר רק לשטוף מדרגות. את רואה את עצמך כתוצר של הטבע,
ולוקחת כדור להרגיע הכל,
הולכת לשון כי הראש מתפוצץ לך, ובערב צריך עוד לשטוף מדרגות. כל כך מוזרה, את גרה לבד,
יורדת לשתות בבר הסמוך,
הולכת לשון כשהבוקר מגיע,
ובערב נשאר רק לשטוף מדרגות. לובשת חולצה לבנה שיראו לך,
עוד דקה מעכשיו נתחיל במשחק,
נכנסת לפאב מליון חברים לך,
נושקת על שפתי כל מי שמוכר. נכנס האביר, רכוב הוא על וספה, מניח קסדה על אדן הבר,
מביט בך עמוק, ואז הוא אמר לך אני גר פה למעלה – או אצלך בדירה. כל כך מוזרה את גרה לבד,
יורדת לשתות בבר הסמוך,
הולכת לשון כשהבוקר מגיע,
ובערב נשאר רק לשטוף מדרגות.
כל כל כך מוזרה את גרה לבד,
כל כך מוזרה את גרה לבד.
לשטוף מדרגות. האדמה רועדת מסביבי האדמה רועדת, לא מוצא מקום לשבת.
מסביבי הכל מתפורר, לא יכול להישאר.
מסביבי האדמה רועדת, לא מוצא מקום לשבת.
מסביבי הכל מתלהט, לא יכול להימלט רעידת אדמה, רעידת אדמה. בתים מתפוררים, גבולות נפרצים, קירות נסדקים, חלומות מתנפצים. מאין אני בא? מתי אני הולך?
לא יכול לחכות יותר.
למה אני בא? מתי אני הולך?
לא יכול לחכות יותר.
מסתובב כמו מחוגה על אותה נקודה.
מסתובב כמו מחוגה על אותה נקודה. מסביבי האדמה רועדת, לא מוצא מקום לשבת.
מסביבי הכל מתלהט, לא יכול להימלט.
מסביבי האדמה רועדת, מסביבי האדמה רועדת. מאין אני בא? לאן אני הולך?
לא יכול לחכות יותר.
למה אני בא? מתי אני הולך?
לא יכול לחכות יותר.
מסתובב כמו מחוגה על אותה נקודה.
מסתובב כמו מחוגה על אותה נקודה.
האדמה רועדת. לב של אבן
היא מתאהבת בלב של אבן. הוא לא מחזיר לה אהבה
זה גם מה שהיא רוצה
הוא קר כמו מצבה. היא מתאהבת בלב של אבן. היא נתפסת כמו דג ברשת. לא יכולה להימלט
היא גם לא מנסה
הוא מתפשט כמו מגפה. אני לבד
הגוף קורס, הלב עוצר, הנשמה נמשכת אל האור, אל האמת,
אל האין סוף. את העלים צריך לגרוף,
את פגעי הטבע יש לקלף. ולילדים יש להסביר ולתרץ
זה דור שמתחלף,
לכל דבר יש סוף, החיים הם בני חלוף. אתה חבר, את סיפורך מי יספר?
מי יישאר בכל שנה להניח זר? אם יש גורל, יש תקווה, מאמינים במקום, מתפללים שנס יביא שלום.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©