אני חי בבועה ענקית, בבלון מנופח, בארון, בבונקר קטן.
בשלולית של מים ובוץ, מסך של עשן.
לא יודע למה, הביצה הזאת היא דביקה. בגינה ציבורית ירוקה, בסמטה עתיקה שוב עולות הרבה שאלות.
אנשים יוצאים לרחובות, יוצאים לבלות.
לא סופר לך כמה, ועכשיו הגיע תורי (התור שלי) לשמוח, לשכוח
לתת לה קצת כח.
יש שמועה היום ברחוב שיהיה לנו טוב. ואני מתחיל להאמין שהיום מתקרב דברים יתחילו לזוז.
זו חבית, זה בור בלי תחתית, זה ספר עצוב.
המסך נפתח ואני עומד על הבמה, ועכשיו הגיע תורכם. לשמוח, לשכוח. אני חי בבועה ענקית בבלון מנופח, בארון,בבונקר קטן, בשלולית של מים ובוץ, מסך של עשן. כמו ציפור בתוך כלוב מברזל עם תקרה מזכוכית, אני לא שואל שאלות, אני לא שואל שאלות. לשמוח (ביחד בגדול)
לשכוח (מה שקרה אתמול)
לתת לה (כמה שאתה יכול)
קצת כח (וואלה אלוהים גדול)
יש שמועה היום ברחוב שיהיה לנו טוב.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©