לשוט אמרתי על כנפי הרוח,
כמו אביב אשוט בכל.
ידי כבולות - אבל ליבי פתוח,
כי את ליבי, הוי, מי יכבול?
אף אם בגד שיבעים, שיבעים הרוח -
אחוש עימו אל חוף - חופך,
רק בו אוכל לשקוט ובו לנוח,
ללגום ההלך מכדך. לשוט, לשוט,
מקום שם הר לגיא נושק -
לשוט, לשוט,
האושר מעיין שוקק!
לשוט, לשוט,
על מרחבים להתרפק -
לשוט, לשוט
אל חוף-חופך - הרחק הרחק. לשוט אמרתי על כנפי הרוח,
לא אחריש, אמתין לסתיו.
בין כה וכה יבוא אלי לשוח:
למה תשוט, תשוט לשווא?
אך בקולו שוב לא אשמע - נדרתי,
כי אל חופך כלות עיני.
על כן לשוט, לשוט הרחק אמרתי.
ולו לשווא עד סוף ימי. לשוט, לשוט.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©