למי אבן טובה,
ולמי המרגלית
ולמי שש אצבעות
בידו השמאלית. ולי שלוש בנות
בחורות כברותים.
שדיים - מגדלות,
מחלפות - עבותים. והן דורשות תפקידן
ותובעות הן בעל,
ולעורן אין שימלה,
ולרגלן אין נעל. וכאילו בין כל -
הבחורים יש קנוניה,
מייד ובמזומן
ואל כפם הנדוניה. ובאים ויוצאים,
ושוב באים חתנים -
ובסופם לב דווי
ובושת הפנים. ומטייל ה"כיבוד",
אין ניגרע ושווה,
ממזווה לשולחן,
משולחן למזווה. הם המה תפוחי -
הזהב הספורים,
העדים האילמים
בלילי שימורים. והם הם הבוטנים
העומדים בעינם -
ונעורים יחלפו,
וחתנים עוד אינם. ונעורים יחלופו,
ושנה על שנה -
ובשערות הבכירה
כבר תציץ לבנה. תפוחי הזהב
פג ריחם, נס ליחם,
הבוטנים היתליעו,
ומבוייש המיחם. כן, מזל ומזל:
לזה יש מרגלית,
ולזה אצבע שישית
בידו השמאלית. ולי שלוש בנות.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©