כשהחג היה בארץ
השמש בערה
כל העם עלה לרגל
ומילא את הבירה
חלילים ותוף צלצלו
כינורות אמרו שירה
המלך השתולל לו
בראש השיירה. אז למה צחקה מיכל?
למה צחקה מיכל לדוד?
למה צחקה מיכל?
למה צחקה מיכל לדוד? זה בושה להתפרחח
באפוד כזה קצר
לפזז בלב שמח
בתרועה ובקול שופר
הן לצחוק תהיה המלך
בעיני השיירה
איך זה לא תבוש המלך,
זה מה שמיכל אמרה. מהו שענה דוד?
מהו שענה דוד למיכל?
מהו שענה דוד?
מהו שענה דוד למיכל? תענוג להתפרחח
כשסביב המון חוגג
מישהו בשיר פוצח
וליבנו מתמוגג.
וכשהרינה עוברת
בקצווי השיירה
מתחשק לי עד הערב
אתם לומר שירה. זהו שענה דוד
זהו שענה דוד למיכל.
זהו שענה דוד
זהו שענה דוד למיכל. ומאז אני יודע
ומאז אני שקט
לכבוד לי לשמח
להצחיק ולרקד.
אז נגנו, נגנו לי הלאה
כינורות וחלילים
מה שטוב היה למלך
הוא טוב גם בשבילי זהו שענה דוד
זהו שענה דוד למיכל
ככה יאמר תמיד
ככה יאמר תמיד ובכלל.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©