שמחה, וצחוק וצער
על מדבר, וים ויער
עת אתה היית נער
ואני ילדה בלילות כסופים של סהר
בלילות ברקים וסער
לי הבטחת ים ויער
אז במתנה למה, למה, את הפנית גבך,
לכל מבטי?
למה, למה, לא ענית לי,
על כל מילותי?
אמור לי. אל מול ימים של שקט
כשאני מולך צוחקת
מול השמש הזורקת
ניצוצות של אש ואני בלאט חומקת
לחורשה הירקרקת
מתפללת לי בשקט
ששוב נפגש למה, למה. אין יותר ימים כאלה
ולילות יפים של תכלת
גם אתה אינך כבר ילד
ואיני ילדה וצחוקך הו, עלם חמד
נעלם באורח פלא
השנים סוגרות כמו כלא
ודמותך אבדה למה, למה.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©