אין כוח לסבול עוד, לשאת את העול,
החרפה ויסורי הנפש
לבתי הדוויה שואגת בקול:
לחופש, לחופש, לחופש. כאסיר הסגור בכלאו הצר
בנחושתיו, באימת הסוהר,
כן אכמה לגאולה מחושכי המר:
לזוהר, לזוהר, לזוהר! הוי, נודד המעונה ונרדף כל היום
בחימה, בשנאה יוקדת מה חמה, מה קדושה ויקרה ללאום
מולדת, מולדת, מולדת! הוי, מי עוד בעולם ידמה אלי
בעוניי, בשברי, בשאתי.
מה נפשי תכליה לקרוא: עודי חי:
בביתי! בביתי! בביתי!.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©